הצג את כל הטקסט
וידאו מקצועי - ציוד וידאו ואביזרים לצילום וידאו
קצת היסטוריה בנוגע לוידאו ולמצלמות וידאו שנולדו מהטכנולוגיה ,הרי שטכנולוגיית ה- וידאו פותחה לראשונה עבור שידורי טלוויזיה עם מצלמות בטכנולוגיית שפורפרות אנלוגיות, ב-1951 לראשונה הוקלט מידע המגיע ממצלמת וידאו על גבי "קלטת" אשר נצרה את המידע וקידדה את המידע כרצף פריימים על גבי סרט מגנטי. השימוש הראשון של וידאו בערוצי הטלוויזיה היה ב-14 באפריל 1956, כאשר מהדורת החדשות של רשת CBS שודרה שוב באמצעות הטכנולוגיה החדשה. מחיר מצלמת וידאו באותה עת היה עשרות אלפי דולרים, ומחירה של קלטת וידאו המספיקה לשעת צילום עמד על מאות דולרים .עם הזמן ויחד עם הייצור ההמוני החל מחיר טכנולוגיית ה- וידיו לרדת במהירות, ובתחילת שנות ה70, החלה חברת סוני למכור וידאו טייפ בצורה מסחרית.
עכשיו קצת הסברים על מצלמות הוידאו. מצלמת וידאו היא מצלמה שהשימוש שלה, בניגוד לסטילס, הינו צילום סרט רציף (= וידאו) בצורה אלקטרונית, בדומה לכך אך קצת אחרת, מצלמת קולנוע מצלמת תמונות על גבי סרט. מצלמת הווידאו פותחה במקור לשימוש של תעשיות הטלוויזיה והחדשות, אך כיום כמובן ישנם שימושים רבים לצילום הוידאו. עולם הוידאו מתקיים תחת שתי תכונות צילום עיקריות -הראשונה, צילום בשידור חי המשמש את שידורי הטלוויזיה החיה, בנוסף לכך גם את תעשיית האבטחה וכן גם לשימושים צבאיים. תכונה שנייה של הודיאו היא בהקלטה ושמירה (=אחסון) של הווידאו עבור צפייה בזמן אחר או לצורך עריכה מחדש.
כמו בכל השיפורים הטכנולוגיים, זה רק עניין של זמן עד שמשהו אלגנטי יותר, קל יותר, מהיר יותר וקריר יותר יגיע. מצלמות הווידאו בגודל הכיס של היום מספקות וידאו באיכות גבוהה, עם מגוון רחב של הגדרות אוטומטיות וידניות ויחסי זום מרשימים. לאחר יצירת הסרטון, ניתן להוריד את התוכן בקלות ובאופן מיידי למחשב לצורך עריכה, תוך שימוש בטכנולוגיה לא ליניארית. עם זאת, זה לא תמיד היה כך. וזה בטוח ישתפר אפילו מכאן.
לפני זמן לא רב, לא היה דבר כזה וידאו נייד. אין דבר כזה עריכת מחשב נייד. אין דבר כזה הגדרות אוטומטיות. ציוד שפעם יצר סרטונים היה בערך בגודל של מקרר, ורק בשנות ה-70 החלו המכונות להתכווץ. בשלב זה, מכשירי ההקלטה היו בערך בגודל של מזוודה קטנה, תוך שימוש בקלטת וידאו בעובי שני אינץ'. צלמי וידאו דרשו משאית מלאה בציוד כדי להדביק אפילו את הסליל הקצר ביותר. ומכיוון שהמצלמות השתמשו בצינורות אלקטרוניים כדי להמיר אור, אי הנוחות רק התגברה.
שפופרות דרשו הרבה יותר אור כדי לשפוך פנימה מאשר מצלמות שבבים היום, וזה גרם להתחממות יתר של הציוד. כמעט בכל שימוש, הצינורות יישרפו. במהלך הצילום, המצלמות דרשו תשומת לב מתמדת, כדי להבטיח שהצבע היה עקבי. אם צינורות מתחממים יותר מדי במהלך מופע, הרוויה והצבעים ישתנו משמעותית.
נושא נוסף היה כמובן מערכות העריכה. לפני מערכות לא ליניאריות, צלמי וידאו יצטרכו לגזור תוכן וידאו באמצעות סכיני גילוח, ולחבר אותם יחד עם סקוטש. כמובן, זה הפך את הסרט לפגיע מאוד, ואם לא נעשה חיתוך מושלם בין פריימים אלקטרוניים, הסרטון כולו ייהרס.
לדברי מומחים, מערכת הווידאו הביתית הראשונה הוצעה על ידי Ampex בשנת 1963, כולל צג טלוויזיה, ריהוט מיוחד ו-Ampex VR-1500 ששקל כ-100 פאונד ועלה בסביבות 30,000 דולר. ככל שהציוד התפתח, מצלמת הסרט 8 מ"מ צברה פופולריות. אבל גם דרך הצילום הקטנה וה"קלה" הזו הייתה קשה בסטנדרטים של היום. טעינת המצלמה הצריכה השחלת סרט, ולא חשיפתו בטעות. לאחר צילום התקציר ללא קול, תצטרך לסובב אותו לאחור בתוך המצלמה, להחליף אותו במיכל הוכחה, ולאחר מכן לשלוח אותו לפיתוח. לאחר פיתוח הסרט, תשחילו את הסרט על סלילים מהגלגלים והגלגלות של המקרן שלכם כדי לצפות בסרט. ללא מקרן איכותי, הסרט עלול להיקרע או להינמס. כלומר, בעצם, גם לאחר השלמת הייצור, משהו עדיין יכול להשתבש בקלות רבה. למרבה המזל, הטכנולוגיה המשיכה להיות מעורבת, מתוך כוונה מוצקה לתת גישה להמונים. בשנת 1967, סוני הציגה את ה-DV-2400 Video Rover. מערכת ה-Portapak הראשונה הזו - או מערכת הווידאו ה"ניידת" - כללה מצלמת שחור-לבן גדולה ויחידת וידיאו סליל נפרדת להקלטה בלבד. בניגוד למצלמות הווידאו ומצלמות הווידאו של ימינו שמשתמשות בקלטות ומחסניות, הפורטפאק הסליל הזה פעל עם סליל-לגלגל. הסרט הסתובב מסליל אחד, ולאחר מכן היה צורך להשחיל אותו בזהירות סביב ראשים שונים, ואל סליל האיסוף. זה היה די מסובך וקל לטעות. בנוסף, אם תזיז את המצלמה מהר מדי, התמונות עלולות להימרח. הפניית המצלמה לאור שמש ישיר עלולה לשרוף חורים קבועים בצינורות. עם זאת, כל החסרונות הללו היו לכאורה שווים את זה. למרות שהוא עדיין בעל משקל כבד ומגושם . בסופו של דבר, יצרנים אחרים החלו לייצר גרסאות משלהם של הפורטפאק, באיכות גבוהה יותר. עם הזמן, המכשירים הללו נעשו קטנים יותר ויותר, גדולים יותר ויותר. ככל שחברות חשפו שדרוגים, הביקוש עלה. וככל שהביקוש עלה, גברה התחרות בין החברות ליצירת סרטונים טובים יותר ויותר (ולכן עריכה טובה יותר). זו הייתה ספירלה כלפי מעלה, התקדמות מרשימה ומהירה.
ג'רום למלסון המציא יותר מ-500 מכשירי הקלטת וידאו בימי חייו, אך המפורסם ביותר שלו הוא ללא ספק מצלמת הווידאו. הוא קיבל את הפטנט הראשון שלו ב-1980, ורק כמה שנים לאחר מכן זו הייתה מציאות - כזו ששינתה את העשייה הקולנועית לנצח.
כמובן, מצלמות הווידאו שאנו רואים כיום שונות מאוד מהדגמים המוקדמים. כשהמכשירים נוצרו לראשונה, לא היו יציאות USB או התקני כף יד. במקום זאת, סרטי קולנוע עדיין הוקלטו בקלטות קלטות, ששימשו בעיקר לשידורי טלוויזיה. עד מהרה, מצלמת הווידאו הפכה למוצר להמונים, בדיוק כמו ה-Portapak. בשנת 1982 הודיעו JVC וסוני רשמית על יצירת ה"מצלמה/מקליט", או מצלמת הווידאו. מצלמת הווידאו Betamovie Beta של סוני השתמשה בסלוגן "Inside This Camera Is a VCR" והגיעה לשוק המיינסטרים במאי 1983. שנה בלבד לאחר מכן, קודאק הציגה את פורמט ה-8 מ"מ. בשנת 1985, סוני הציגה את מצלמת הווידאו הראשונה מבוססת שבבים "Video 8", ו-JVC הציגה את ה-VHS-C, אלטרנטיבה קומפקטית יותר לקלטת ה-VHS הטיפוסית. בשנת 1992 התעורר לחיים מסך ה-LCD הצבעוני הראשון, שהחליף את העינית המסורתית שחייבה לפזול דרך חור זעיר כדי לראות סצנה. בסך הכל, לא עבר זמן רב עד שווידאו קל לשימוש, צבעוני, ברזולוציה גבוהה הפך לנורמה החדשה.
טכנולוגיית הווידאו שאתה רואה היום הגיעה לראשונה בשנת 1995, כאשר פנסוניק וסוני הביאו חיים להקלטה דיגיטלית. מצלמת הווידאו הדיגיטלית הראשונה התחילה התפתחות מהירה בתחום הסרטים הדיגיטליים, והדברים מעולם לא היו אותו הדבר.
מערכות הווידאו של היום הן קטנות, קלות לשימוש ואיכותיות במיוחד. דברים השתנו באופן דרסטי מאז לידתו של הווידאו. סוללות מחזיקות כעת שעות על גבי שעות. מערכות עריכה מאפשרות לך לבצע חיתוכים, לשנות אודיו, להוסיף שכבת טקסט ועוד - הכל בלחיצת כפתור. זה מדהים כמה רחוק הגענו. ולמרות שהפורמטים המיושנים אכן יישארו מיושנים, אך הם אחראים למה שאנו רואים היום. כל צעד אבולוציוני מוביל למה שאנו רואים היום. ובהתחשב בהיסטוריה, סביר להניח שהמקליטים המודרניים שאנו רואים היום יהפכו יום אחד גם לדינוזאורים טכניים. בדיוק כמו VHS, מצלמות 8 מ"מ ומצלמות CAM, סביר להניח שמכשירי האייפון שלנו יוחלפו במשהו אפילו יותר מגניב. זה רק עניין של זמן.