אפקטים בצילום | תאורה אחורית

איך מנצלים את ניקיון פסח לאפקטים בצילום? או "תאורה אחורית – ניעור שטיחים למקצוענים"

בפוסט הזה נדבר על אבק, החזרי אור והבהקים- לכאורה, אויביו המושבעים של הצלם, אבל בעצם, גם כלים נפלאים להשתמש בהם. כמו כן, הפוסט יעסוק גם באחד האתגרים המהותיים ביותר מולם ניצבות העדשות הצילומיות. הוא יתאר לכם את המבחן האולטימטיבי אותו נדרשת לעבור כל עדשה חדשה שנופלת ליידי על מנת שתקבל את תו התקן "שווה להכניס לתיק הציוד" (ואני לא יותר חביב מהשופטים של מאסטר שף כשאני בוחן עדשות, תאמינו לי). המבחן המדובר לא מתרכז בניתוח תצלומי קיר הלבנים האיום, או מטרות ISOלקביעת יכולת ההפרדה האופטית – אלא ביכולת העדשה להתמודד עם אור אחורי. כן רבותי, היום אנחנו נדבר על כוחה של התאורה האחורית או ה Contre-jour(יש מילים שנועדו רק לשפה הצרפתית)...
הצד הפחות סימפטי של התאורה האחורית
על אף השם הסקסי שהכרנו בפסקה הקודמת – רוב הצלמים מעדיפים להימנע משימוש בתאורה אחורית אם רק תינתן להם הברירה, בעיקר כי ככה חינכו אותם כללי אצבע קליטים כמו ruleSunny f/16, Minimum shutter speed to avoid camera shake ruleוכמובן כלל השלישים. למי שלא זוכר, או טרם הספיק להכיר את דברות הקודש הללו, אני מזכיר שההמלצה הגורפת בכל הקשור לצילום בשטח - הייתה לצלם כשמקור התאורה (השמש) ממוקם מאחוריכם או לצידכם ואינו נכלל בפריים, או (גרוע יותר) מאיר ישירות אל תוך העצמית.
להמלצה הזו היו מספר סיבות, הגיוניות למדי לזמנן (וחלקן ממשיכות איתנו עד היום):
הסיבה הראשונה היא שמדי האור של מצלמות פילם (ובייחוד כאלו שיוצרו בתקופה בה המצלמות החצי אוטומטיות היו בתחילת דרכן)  – לא קיבלו "אור אחורי" בעין יפה. היות ובמשך תקופה ארוכה מאוד שטח הדגימה ומערכות האלקטרוניקה שנמצאו לצד האלמנט הפוטואלקטרי של מדי האור היו בסיסיים ביותר, אותה התאורה הישירה שהייתה מגיעה הישר לתוך העינית או תא הקולטן של מד האור – הייתה פשוט "מסנוורת" את המנגנון כולו. התוצאה של הסנוור האמור הייתה מתבטאת בסטייה חישובית לטובת חשיפת חסר, בשל הניסיון של מד האור "לפצות" על כמות האור שפגעה לו בפרצוף. אגב, כשאני אומר "שטח הדגימה ומערכות האלקטרוניקה הבסיסיים", אני מתכוון לכך בהשוואה למערכות חדשות, מרובות תאי קולטנים אוטונומיים ומיקרו-מעבד שמנתח, משכלל ומנסה "לנחש" את נתוני החשיפה בהתאם לבהירות הסצנה, מורכבת ככל שלא תהיה.
הסיבה השנייה לחוסר העדפת התאורה האחורית – טמונה בכך כי משך שנים רבות השליטה במאפיין הקונטרסט (הניגודיות) במהלך תכנון וייצור העצמיות הצילומיות הייתה מזערית. רק לאחר כניסתם של ציפויים כימיים מתקדמים (מה שאנחנו מכירים כיום תחת הכינויים Coatingאו Multicoating) ותחילת השימוש בזכוכיות בעלות הרכב מיוחד – ניתנה ליצרנים האפשרות לשלוט על כמות ההבהקים והחזרי התאורה בתוך האלמנטים האופטיים הפנימיים בעדשות, ובכך להעלות את הניגודיות של הדימוי על אף ה"סנוור" המובהק של התאורה הישירה. למה גורם הניגודיות חשוב כל כך? כי ברגע בו יש לנו פוטונים חופשיים שמטיילים להם על פני (או בתוך) האלמנטים מבלי להגיע באופן ישיר ומסודר למישור הפילם/החיישן – הם (בדומה לקבוצה של ילדי גן שובבים) מתחילים להתפזר וליצור מהומה. האפקט של ה"מהומה" הזו בתוך העדשה שלכם גורם לירידה משמעותית בניגודיות הדימוי, המניבה תצלום בעל הפרדה (חדות) נמוכה ו-Look  "רך" ו"חלבי", או כפי שהצלמים היותר מנוסים קוראים לו: Veil*. הסיבה השלישית לחוסר הפופולאריות של התאורה האחורית טמונה בחוסר היכולת של מנגנון האוטופוקוס לספק "נעילה" מדויקת בעודו "מסונוור" על ידי ההבהקים המדוברים. כזכור לכם, חיפוש ונעילת הפוקוס מתבצעים במפתח הצמצם הכי פתוח, ללא תלות בערכו של מפתח הצמצם הנבחר על ידי הצלם. כך, הצמצם "ממצמץ" לערך הנבחר אך ורק ברגע הצילום עצמו, ולא לפני כן. לכן, כל אותם הפוטונים ה"פרזיטיים" שלא סוננו על ידי סגירת הצמצם במהלך נעילת הפוקוס - מפריעים לעבודה הסדירה שלו (מה שבחלק מהמקרים תקף גם כלפי ילדי גן), ולא מאפשרים נעילה מדויקת חרף כל ניסיונות האלקטרוניקה.   
הפן הוויזואלי, או הדרך היצירתית להפוך בעיה לכלי של ממש
עד כאן היו סיבות להימנע מתאורה אחורית, אבל בעצם יש לה כמה יתרונות לא מבוטלים בכלל, ואפילו די ייחודיים שגם אותם הייתי רוצה להביא בפניכם. בואו נשים את הכלים והמוגבלות הטכניות בצד לרגע, ונדבר במונחים של וויז'ואל ואסטטיקה. העניין הוא, שלתאורה האחורית (בואו נגיד כולם ביחד, אני יודע שחיכיתם: "Contre-jour") יש מספר מאפיינים ייחודיים בפן האסטטי וביניהם:

• היכולת ליצור דימוי המורכב מצלמיות (Silhouettes), ובכך לבנות קומפוזיציה המתבססת על קווי מתאר וצורות (בייחוד כשמדובר בצילום ש/ל). במקרים אלו אנחנו שואפים להגיע לדימוי קונטרסטי (ניגודי) ככל האפשר, ולכן הדגש יינתן על הקצנת התופעה על ידי סגירת צמצמים, או בעזרת עיבוד המגביר את הניגודיות.
• היווצרות של "הילה” אחוריתמסביב לאובייקט (או חלק מן האובייקט). לטכניקה זו מספר שמות המקובלים בתעשייה: Hair-light, Rim-lightאו Halo, והיא נמצאת בשימוש נרחב מזה עשרות שנים בצילומי הפורטרטים, האופנה וכן במהלך צילומי ה"סיור" ה"בוקים" וה"ביוטי". השימוש בטכניקה המדוברת דורש מיומנות מסיימת מצד הצלם, בכל הקשור לבחירת אורך המוקד של העדשה וזוויות הצילום (מיקום של הצלם והמודל בהתייחס למקור התאורה וגובהו).
• נוסף לכך, שימוש נבון בתאורה אחורית יכול להדגיש את הפיסוליות / תחושת ה"עומק" של הסצנה, וזאת בשל העובדה כי תאורה זו מאירה ומדגישה את כל אותם חלקיקי האבק המיקרוסקופיים הצפים באוויר. זהו, למעשה, הניסיון שלנו להוסיף מה שמכונה "פרספקטיבה אווירית" לפריים, כדי לגביר את תחושת העומק של הסצנה או את ה"תלת מימדיות" של האובייקט המצולם. האפקט האמור יכול לעבוד בכוחות עצמו, או בשילוב עם ה"הילה" שדיברנו עליה בסעיף הקודם ובדרך כלל מקנה לדימוי שלנו "לוק" ייחודי ובלתי רגיל. יש להדגיש כי גם פה דרושה רמה מסוימת של מיומנות מצד הצלם, וכי בדרך כלל על מקור התאורה להיות נמוך (בהתייחס לקו האופק וזווית הצילום) ככל האפשר וישיר ככל האפשר. אני מכיר לא מעט צלמים, המוכנים (לשם השגת ה"אפקט") להתרוצץ ברחבי הלוקיישן ולפזר אבק באוויר דקה לפני הצילום...
• יתרון נוסף שאני רוצה להזכיר טמון במה שנחשב בדרך כלל ל"הורס השמחות"– וליתר דיוק בהיווצרותדימוי חלבי בעל קונטרסט נמוך. העניין הוא, שלצד הירידה של הניגודיות והחדות בדימוי מהסוג הזה, אנו מקבלים גם "לוק חלומי" וייחודי, בעל גוונים רכים ועדינים. למה שנרצה להפוך חסרון אופטי למשהו ייחודי במהלך הצילומים? כי לעתים אנו מחפשים דווקא את ה"אווריריות" הרכה הזו שכל כך תורמת לאווירה הכללית של הפריים. בין מדובר בצילומי פורטרט, צילומי זוגיות או צילום אווירה – זהו כלי טבעי שיכול להביא לתוצאות מדהימות, שקשה עד בלתי אפשרי לייצר בשלבי העריכה והעיבוד.
• אחרונה חביבה, היא היכולת שלנו לייצר הבהקים(Flares ) בדימויים שצולמו בתאורה אחורית.נוכחותו של הבהק, המשחזר את צורת המפתח של הצמצם או בעל צורה גיאומטרית עם מספר קרניים – יכול להוות "גימיק" וויזואלי נוסף המגוון את השפה הצילומית שלנו ומקנה לדימוי "לוק" ייחודי. ברור שעלינו לשמור על גבולות הטעם הטוב ולא להפריז במה שיכול להתפרש כ"אפקטים", אבל ללא ספק – מדובר בכלי ייחודי ומרתק המסוגל להחיות צילומים סתמיים.

עד כה סקרנו את מרבית הכלים הוויזואליים העומדים לרשותנו הודות לשימוש נבון בתאורה האחורית.
כעת הגיע הזמן לחזור למחוזות הטכניים ולנסות למצוא את השילוב ההגיוני שבין היתרונות הוויזואליים לחסרונות האופטיים, ולספר למה בעיניי דווקא מבחן העדשה האחורית קובע איזה ציוד אופטי יעפיל לשלב הגמר, ואיזה ספר בדמעות לצופים בבית על מר גורלו.
אז למה דווקא התאורה האחורית קובעת את טיב העדשות עבורי?
לעתים דווקא ה"פגמים" או הלקויות האופטיות – הם אלה הקובעים את "אופי" הדימוי שמייצרת עדשה זו או אחרת, ותיקון הגורמים של כל אותם הלקויות (בניסיון להגיע ל"שלמות אופטית") – גורר אחריו אופי "טכני" וחסר חיים. שלא תבינו אותי לא נכון: אני אוהב עדשות חדות, קונטרסטיות, ובעלות עקמומיות שדה אפסית. אבל אם עדשה שכזו תספק לי דימוי "מושלם" המתאים לצילום של טבלאות חדות או רפרודוקציות, אני אשאל את עצמי - עד כמה השימוש שלי בכלי הזה יהיה מוצדק בשוטף? ובמרבית המקרים אבחר דווקא בעדשה (אולי) נחותה יותר מבחינה אופטית, אבל בעלת "אופי" ייחודי. מצד שני, גם לכמות הפגמים שאני מוכן לקבל בהבנה ואהבה בעדשות שלי יש גבול: ברגע בו אני מבחין כי כלל ה"חסרונות" המוזכרות בפסקה הראשונה יוצא מהפרופורציה, ושהעצמית לא מסוגלת להתמודד בצורה הולמת עם ירידת הקונטרסט או להשתלט על הבהקים פנימיים במידה סבירה – הרי שמבחינתי היא פסולה לעבודה מקצועית. אני בהחלט אוכל להיעזר בה בתור עדשת "גימיק" פה ושם, אבל בדומה לעדשה ה"מושלמת" (שדיברתי עליה בתחילת הפסקה) – סביר להניח כי מאפיין התועלת שלה לא יעמוד בראש הרשימה. כך, אני מוצא את עצמי "מאתגר" את כלל העדשות המועמדות להופיע ברשימת הציוד שלי במבחן פשוט: כל הדרוש הוא לחכות עד לשעות הערב המוקדמות, "לתפוס" זווית צילום כנגד קרן השמש הנמוכה, ולצלם משהו הישר לתוך ה"אור".
אם יש ל"משהו" הזה ערך אומנותי – מה טוב, ואם זה רק מתלה כביסה שעומד במרפסת – עוד יותר טוב.
כך, לפחות, ניתן לראות אם העדשה מסוגלת להתמודד עם הפרדת המרקם של הבד...
אז איך גורמים לתאורה האחורית "לעבוד לטובתנו"?
- פשוט  מאוד! ראשית כל - לא שוכחים את סך השמש (Lenshood) בבית. פשוט לא יוצאים מהבית בלעדיו. נקודה. עליכם להבין כי מגן השמש הוא הכלי היחיד לשליטה על ההבהקים שעומד לרשותכם בנוסף למאפיינים הטכניים והאופטיים של העדשה עצמה. תפקידו העיקרי הוא לא למנוע 99.9% מכלל ההבהקים (להבדיל מהאגדה האורבנית הנפוצה), אלא להקנות לכם את היכולת לשלוט על כמות וצורת הופעתם של ההבהקים.
שנית – יהיה עליכם לחשוב (לא, לא על מהות החיים או אפשרויות ההסבה שלכם למקצוע יותר רווחי) על תצורת השימוש שלכם במסנני (פילטרים) UVאו Protectorsלמיניהם. התהייה הקיומית הזו נחוצה, היות והוספת מסנן למכלול האופטי של העדשות שלכם – תחריף (במידה התלויה בטיב הציפויים, הרכב הזכוכית ויצרן הפילטר) את הופעת ההבהקים במהלך צילומים כנגד מקור תאורה או בתאורה אחורית.  
שלישית, כפי שאמרו חכמנו: "אין חכם כבעל ניסיון"! - תתנסו, תשחקו עם מגוון האפשרויות ואתגרו את העדשות שלכם. זה טוב לא רק כדי לנער אבק מהיכולות הטכניות ולגלות מה "עושה לכם את זה" בצילום, אלא גם כדי לבחון את גבולות היכולות (וטיב הביצועים) של הציוד שלכם ולגלות עוד אופנים לעבוד בצורה מעניינת עם סוגים שונים של תאורה, שאולי ניסיתם לברוח מהם עד עכשיו. מי יודע, אולי בעקבות הפוסט הזה תתחילו לנער את השטיחים שלכם לעיתים קרובות יותר....
 
 
 
* Veilיכול לבוא לידי ביטוי גם בעדשות מודרניות שטופלו בציפויים או תוכננו בצורה המאפשרת שליטה בניגודיות – וזאת בשל פגמים פיזיים או (בדרך כלל) תנאי אחסון לקויים. מדובר בתופעות כמו אובך, פטרייה או הפרדת אלמנטים.
קרוכמליוב ואדים © 2016.