הקדמה
בדומה לכתבה הקודמת שעסקה בסקירת תיקי הצילום, גם בהקדמה של זו הנוכחית ברצוני להדגיש כי כל המידע שנכתב ומפורסם במסגרת זו הוא בגדר סקירה אישית, הנובעת מתוך הכרותי והתרשמותי האישית ממוצרים של החברות המוזכרות בהמשך, ומכאן שמדובר בדעתי בלבד.
לכן, אין לראות בכל חלק שהוא של הכתבה סוג כלשהו של מהלך שיווקי או הצעה פרסומית, אלא רק סקירה עניינית של הציוד.
ועכשיו לכתבה...
"חצובות או לא להיות?"
ברצוני להדגיש את עצם העובדה שכתבה זו תעסוק אך ורק בחצובות צילום המיועדות למצלמות סטילס.
סקירה נרחבת של חצובות ווידיאו תבוא בהמשך ככתבה נפרדת.
פעמים רבות ניצבים שוחרי הצילום מול העובדה שלא הכל ורוד בעולמם של מצלמות ה DSLR, ושישנו גבול ליכולות של מייצב התמונה המובנה ולרגישויות הגבוהות שהמצלמה מסוגלת להגיע אליהם. צלמי מאקרו, צלמי נוף, כל העוסקים בפנורמות והדבקות HDR וצילומי לילה – כל אלו יודו פה אחד שחצובה היא אחד האביזרים הנחוצים ביותר לצילום. כמובן אין זה אומר שחצובה היא כלי הכרחי וחלק בלתי נפרד מכל תהליך הצילום שחסרונו ירפה ידי כל צלם, אך ישנם מקרים רבים (את חלקם הקטן כבר הזכרתי למעלה) בהם לא ניתן להסתדר בלעדיה, ואין לה תחליף המסוגל לתת מענה הולם לצרכים עבורם היא נדרשת. האם אנו חייבים חצובה, ואם כן אז איך בוחרים את החצובה המתאימה ביותר? כתבה זו תהיה סקירה קצרה של עולם החצובות למצלמות הדיגיטליות, אשר תמנה את הסוגים השונים של הציוד ואת יישומם הפרקטי.
נתחיל בשאלה: מהו למעשה תפקידן של החצובות ובמה שונות חצובות רגילות מחצובות מקצועיות?
החצובות (וציוד תמיכה נוסף כגון: מלחציים, מונופודים, קתות, מכתופים וסטדיקאמים) באות לתת
מענה בצורת פתרונות תמיכה וייצוב של ציוד הצילום במצבים בהם מהירות החשיפה, משקל הציוד או דרישות הצילום אינם מאפשרים להגיע לתוצאות טובות בעזרת אחיזת המצלמה ביד. נוסף על כך, החצובות והמונופודים מאפשרים לעקוב אחרי אובייקט נע בצורה חלקה (במיוחד כשמשתמשים בעדשות טלה-פוטו כבדות), על ידי כך שהן מייצבות את גוף המצלמה; כך, הן מונעות כמעט לחלוטין את הוויברציות של פעולת מנגנון הקפצת המראה של המצלמה (המנגנון האלקטרו-מכני המופעל בכל פעם שהמראה של המצלמה עולה כלפי מעלה בכל צילום).
דבר נוסף ההופך את החצובות לכלי יעיל הוא היכולת לצלם כמה תמונות כשהתיחום או מיקום המצלמה נשארים עקביים מתמונה לתמונה. תכונה זו מקלה על מלאכתם של צלמי התקריב, חובבי הפנורמות והדבקות HDR.
תכונות סוגים ודגמים
משותפים לכל חצובות הם שלושת הפרמטרים העיקריים: גובה, משקל עצמי ומשקל נשיאה מקסימלי.גובה החצובה – הוא גובהה במצב הפתוח, כשכל מקטעי הרגליים שלופים והתורן הוגבה עד הסוף. משקל עצמי – פרמטר זה הוא פשוטו כמשמעו,אך למשקל העצמי של המצלמה שני צדדים: חצובה כבדת משקל תהיה עמידה ויציבה יותר – אך כבדה לנשיאה, כשלעומתה חצובה קלת משקל (למעט חצובות סיבי פחםCF- ) תהיה קלה לנשיאה אבל לא תספק יציבות מספקת. משקל נשיאה מקסימלי – זהו המשקל הכולל של כלל הציוד המורכב על גבי החצובה. ארחיב ואומר שפרמטר זה תלוי בכמה וכמה גורמים, ואינו נתון טכני מוחלט: ראשית, המשקל המקסימלי תלוי לרוב ביכולת העמסה של ראש החצובה – החלק עליו מורכב הציוד. שנית, ערך פרמטר זה תלוי באופן העמדת החצובה: יש לזכור שאפילו החצובות היציבות ביותר לא יוכלו לשמור על שיווי משקל ברגע שהציוד המורכב על החצובה מוטה בזווית קריטית או בשיפוע הקיצוני, כשמרכז המסה נמצא הרחק ממרכז החצובה.
תכונות נוספות של החצובה הן:
כמות המפרקים (המשפיעה על הגובה הכולל של החצובה אך גם על יציבותה
– כמות גדולה יותר של מפרקים גורמת לחוסר יציבות של החצובה כאשר המפרקים הנמוכים ביותר
הם בעלי פרופיל דק וחלש יותר).
סוג התושבת לראש החצובה (תורן או תושבת בסיס). רוב החצובות המצויות הן בעלות תורן (מוט מרכזי הניתן להגבהה, עליו מתברג ראש החצובה) . זהו פתרון אוניברסלי לכל הקשור ליכולת הגבהה נוספת, אך בדומה לסעיף הקודם – תכונה זו באה על חשבון היציבות. תורן, ובמיוחד במצב מוגבה הוא לא פתרון יעיל במיוחד כשמדובר ביכולת החצובה לספוג וויברציות ולמנוע רעידות. תושבת הבסיס (תושבת עם תבריג על בסיס החצובה עליו מתחברים הרגלים) לעומת זאת,תספק את היציבות הנדרשת ואת היכולת לשאת משקלים גדולים יותר. חסרונה היחיד של תושבת הבסיס הוא חוסר היכולת להגביה את ראש החצובה בעת הצורך.
מפתח הרגליים המקסימלי – זוהי תכונה נוספת המאפשרת שליטה על גובה החצובה מפני הקרקע. חלק מהחצובות למצלמות דיגיטליות (ובעיקר חצובות זולות יותר) לא מאפשרות להוריד את ראש החצובה עד לגובה הקרקע. בחצובות המאפשרות פתיחת רגליים מלאה – ניתן לקבוע את מיקומו של ראש החצובה אפילו בגובה של כעשרה סנטימטר מפני הקרקע.
ראשי החצובות
ראשי חצובות מתחלקות ל-2 קטגוריות עיקריות: ראשים כדוריים וראשים תלת מימדיים. נוסף על אלו ישנם גם ראשים ייעודיים אחרים, כגון ראשי פנורמה ומסילות מוצלבות לצילום טכני המחייב דיוק גבוה במיוחד וראשי ווידיאו המתאפיינים בבלם הידראולי וידית אחיזה ארוכה השולטת הן על ההטיה והן על הסיבוב. ראשי החצובה שונים מדגם לדגם במספר תכונות:
· חופש התנועה ודיוק בכל הקשור למיקום, הטיה וקיבוע של הציוד.
· יכולת לשאת ולקבע ציוד כבד ועדשות טלה-פוטו גדולות.
· נוחות ומהירות של מגנון השליטה (ידיות, הדק, גיר וכד')
· שימוש בתושבות (פלטות) מצלמה אוניברסליות.
תהליך הבחירה והתיאום של ראש החצובה לרגליים הוא נושא בפני עצמו. אמנםן במסגרת הכתבה אתייחס ליתרונות והחסרונות של סוגי הראשים באופן כללי, אך ייתכן והקורא יצטרך לעסוק בקריאה של חומר נוסף על מנת לבחור את ראש החצובה העונה לצרכיו הספציפיים.
ראשים תלת מימדיים (לפעמים מכונים גם ראשים מתכווננים) – הם ראשי החצובות הוותיקים והנפוצים ביותר בשוק הצילום. ראשים אלה עשויים מחומרים שונים: פלסטיק בחצובות הכי פשוטות
וזולות, אלומיניום בחצובות כבדיות ואמינות יותר ומגנזיום, פחם וסגסוגות קלות אחרות בראשי חצובות קלים ואמינים במיוחד.ראשים תלת מימדיים משלבים מנגנון שליטה פשוט ומוכר: ידיות (ברוב הדגמים) או בוררי גיר (בדגמים מובחרים בלבד). כל ידית, למעשה, אחראית על הטיה או סיבוב של הראש בציר המיועד. דגמים כבדים של ראשי חצובה אלה – מסוגלים לשאת ציוד במשקל כולל של עד 12 ק"ג. ראשים תלת מימדיים הם אמינים ונוחים לשימוש ומתאימים לעבודה ברוב המקרים. אפילו הראשים הפשוטים ביותר מסדרת הראשים התלת מימדיים המיוצרים על ידי יצרנים כמו Manfrotto, Slik, Gitzo ו Giottos - בדרך כלל אמינים ומחזיקים למשך שנים רבות.
ראשים כדוריים וראשי הדק – הם ראשי חצובות בהם מנגנון החיבור של התושבת (או ליתר דיוק המצלמה עם התושבת) מותקן על גבי כדור מתכת, המאפשר הטיה וסיבוב של המצלמה לפי ציר ובזווית הרצויים לאחר סיבוב של מנגנון הנעילה (ההידוק). השליטה בראשים הכדוריים תהיה הרבה יותר מהירה ואינטואיטיבית בהשוואה לראשים תלת מימדיים. אומנם, דיוק המיקום ויכולת השליטה רק על ציר אחד הם לא הצדדים החזקים של הראשים הכדוריים. נוסף על כך בזמן העבודה עם ראש כדורי יש לכוון ביד אחת את מנגנון הנעילה וביד השנייה להזיז או להטות את המצלמה – דבר שבזמן העבודה עם ציוד כבד או עדשות טלה-פוטו גדולות מקשה על הצלם במקום להקל עליו. מצד שני – אחד היתרונות הבולטים של שיטת השליטה המתוארת לעיל היא היכולת להיעזר בחצובה כמשענת לציוד: זאת אומרת לא לנעול את מנגנון ההידוק עד הסוף, אלא לאפשר לכדור להמשיך לזוז בזמן הצילום, כאשר הצלם מכוון את זווית ההטיה של הצילום ,שנשאר דינאמי ברמה מסויימת. ישנו מספר רב של דגמים ויצרנים של הראשים הכדוריים:
Arca, Really Right Stuff, Manfrotto, Gitzo, Novoflex וכו'. הדגמים הכבדים שבהם מסוגלים לשאת ציוד במשקל כולל עד 12 ק"ג, ומספקים מנגנוני אבטחה ובקרת רמת החיכוך של הכדור.
שיקולים לבחירת החצובה "הנכונה".
עשיית הבחירה הנכונה היא דילמה לפניה מתייצב כל צלם בשלבי הרכבת ערכת הציוד הנחוץ.
אשתדל לנתח במקצת את אופן העלאת השאלות וקבלת ההחלטות הנעשית טרם בחירת החצובה.
מהו המשקל כולל של הציוד הכבד ביותר שברצונכם להציב על גבי החצובה? האם חופש התנועה וצילום דינאמי מחייבים את הצלם לקחת ראש כדורי, או לחילופין דרוש דיוק רב ככל האפשר והפרדה בין הטיות בצירים שונים? האם גובה החצובה חייב לספק פתרונות קיצוניים (להיפתח ל 170+ ס"מ או להגיע 12 ס"מ מגובה הרצפה) ? האם משקל החצובה לכשעצמה הוא גורם קריטי?
יש להבין שאם אין ברצונכם להגיע לזוויות או הטיות "מטורפות" גם חצובות קלות משקל יכולות לשאת ציוד כבד, המוסיף יציבות לחצובה עקב הכוח המופעל על ידי משקלו העצמי. לא תמיד החצובה הכבדה ביותר היא הפתרון האולטימטיבי. כמו כן יש לקחת בחשבון שברוב החצובות הפשוטות (ניקח כדוגמה את YB730 של חברת Manfrotto ואת Sprint Pro Mini של חברת Slik) - ניתן להחליף את הראש המגיע עם הערכה לראש כבד ויציב יותר, המאפשר לחצובה לשאת לעומסים גדולים יותר. אם הצלם עובד עם יותר ממערכת אחת, או עם כמה גופי מצלמות – יש לקחת בחשבון את האפשרות לקנות תושבות (פלטות) נוספות לראש חצבוה הנבחר. כך לא יהיה צורך להבריג את התושבת החוצה כדי להציב מצלמה נוספת על גבי החצובה.
מעט ניסיון אישי וחוות דעת בנושא החצובות.
לאחר ניסיונות רבים וחיפושים אחר החצובה האולטימטיבית, הגעתי למסקנה שטרם נבראה החצובה שתענה על כל הדרישות העולות בזמן תהליך הצילום. כרגע ברשותי שלוש חצובות שונות, אשר כל אחת מהן נותנת מענה לאספקטים שונים בפרקטיקת הצילום.בחצובת 058 Manfrotto וראש 029mkII בחרתי כדי לספק יציבות מרבית בשביל הציוד הכבד באמת. שילוב זה מסוגל לשאת מצלמות אולפן בהטיות קיצוניות (למרות שיתרונות אלה באים על חשבון המשקל והניידות). זוהי למעשה החצובה החזקה ביותר שיש ברשותי, אך גם החצובה שמגיעה הכי פחות לשטח.
שנייה אחריה מגיעה ה Manfrotto 725 בשילוב עם ראש 804RC2 – החצובה האוניברסלית לצרכים שלי. קלת משקל, קטנה, ניתנת לפירוק ועם זאת יציבה ומסוגלת לשאת ציוד כבד. זוהי חצובה שמלווה אותי במשך שנים – וממשיכה להפתיע אותי מחדש כל פעם. החסרון היחיד של הדגם הספציפי הזה (שנפתר בדגם העוקב בסדרה: ה YB730)– הוא חוסר היכולת שלה להגיע לגובה: 160ס"מ היא הפתיחה המקסימלית.
כשאני חייב להצטייד בחצובה לקראת משימה או טיול המחייבים הליכה ממשוכת, הדורשים חסכון במשקל או יכולת לפרק את החצובה כדי להכניסה לתיק יום – אבחר ב Sprint Pro של חברת Slik בצירוף עם ראש מגנזיום 460MG של חברת Manfrotto. המשקל הכולל של השניים הוא כ 1.2 ק"ג – מה שלא מפריע לחצובה לשאת משקלים בסביבות 2.7 ק"ג ללא שום בעיה...
אלה הם מערכות התמיכה אשר בחרתי לעצמי, על מנת לתת מענה לדרישות הייחודיות שלי. ברור שבחירות וצירופים אלו עלולים שלא לעמוד בציפיות של צלמים אחרים, כך שאין לראות בהם מדד כלשהו.
על כל צלם וצלם לקבוע לעצמו את מידת היעילות של הציוד עמו הוא עובד.
לסיום הייתי רוצה להוסיף כי בעת בחירת החצובה אני מציע לשוחרי הצילום להיוועץ בעובדי הסניפים של הרשת. מרבית חברות היצרנים הנקובות בכתבה זו מיוצגים ברשת קאמרה כך שניתן למצוא את רוב דגמי החצובות ופתרונות תמיכה ייחודיים אחרים ברוב הסניפים.
כתב: קרוכמליוב ואדים
צילום: קרוכמליוב ואדים © 2010
All Copyrights reserved to their respectful owners
Product Images are courtesy of Manfrotto, Slik and Novoflex copyright owners